מה הם אומרים ? קולות של לוויתנים


לוויתנים משמיעים קולות, אך הם מאוד שונים מאלה של מרבית היונקים האחרים. תנאי הראות המוגבלים מתחת לפני הים הופכים את הצלילים והשמיעה ולגורם מאוד חשוב עבורם. הקולות של הלוויתנים אינם מיוצרים באמצעות הפה או המקור שלהם, אלא רק בתוך גומת הנשיפה שלהם. הם גם משתמשים בתדירויות קול העולות במידה רבה על יכולות השמיעה שלנו. מובן כי הם גם יכולים לשמוע בתדירויות הללו.

בדיוק כמונו, משתמשים הלוויתנים בצליל על מנת לתקשר. לווייתנים גדולים יכולים לתקשר על פני מרחקים מאוד גדולים (כמה מאות קילומטרים!) תוך שימוש בתדירויות מאוד נמוכות. לעומתם הדולפינים משתמשים בדרך כלל בתדירויות גבוהות יותר, עובדה המגבילה את מרחקי התקשורת.

לווייתני שן אינם משתמשים בקול רק על מנת לתקשר, אלא גם על מנת "לראות". בדומה לעטלפים, הם מפיקים צלילים ומקשיבים להד החוזר מעצמים שונים (כגון דגים או סלעים). סוג זה של סונאר פועל באופן מאוד יעיל. אפילו בחשיכה מוחלטת, הם יכולים לנווט באוקיינוס וכן למצוא מזון.

כאשר תקשיבו לקולות, תשמעו בדרך כלל שני סוגים של צלילים. אחד הדומה לשריקה (צלילים בעוצמה או גובה גבוה) וצליל אחר הדומה לנקישה. באופן כללי, הצלילים מטרתם לתקשורת בעוד הנקישות מהוות את הסונאר.