מהם סוגי הצלילה השונים?

יש בעצם ארבע "מיני-תקופות- היסטוריות" בסיפור המרתק של תאוות האדם לחקור מתחת למים; הן מתאימות לארבע שיטות צלילה שונות, מתוכן הסקובה (צלילת מיכלים) היא רק האחרונה.



צלילה חופשית

בצורת הצלילה הקדומה עדיין משתמשים לספורט כמו גם למטרות פרסומיות (למשל צוללניות "אמה" מיפן וקוריאה, ושולי הפנינים של ארכיפלג-טואמוטו). חללי האוויר של הצוללים ללא מיכלים מתכווצים ע"י לחץ המים הגובר במשך הצלילה. משך כל צלילה, בהתחשב ביכולתו של צוללן לעצור את הנשימה ובסכנת טביעה מהיפוקסיה, הוא בדרך-כלל דקה או פחות.





צלילה בתוך תא עבה דפנות

תאי-צלילה בעלי דפנות עבים יכולים לשמור על אטמוספרה פנימית גם בלחץ ימי של גובה הים, או קרוב ללחץ כזה ( "אטמוספירה אחת" או "אטמ"), וכך למנוע מלחץ המים סביב להשפיע על השוכנים. תאים כאלו כוללים: תאי-צלילה באת'יספיר, כדור פלדה חלול, ללא מנוע, שיורד מספינת-האם ע"י כבל פלדה; תאי-צלילה באת'יסקייף, שהם תאי-באת'יספיר עם שליטה על יכולת הציפה, כך שאין צורך בכבל כדי לעלות ולרדת; צוללת, שיכולה לנוע למרחקים גדולים בכל כיוון מכוח עצמה (ללא כוח חיצוני). כל כלי-הקיבול בעלי אטמוספרה אחת דורשים מערכת שגם מספקת אוויר חדש (בדרך-כלל ע"י הוספה של חמצן לאוויר הקיים) וגם נפטרת מתחמוצת הפחמן הנפלטת (בעזרת סודה, ליתיום הידרוקסיד או כל צירוף אחר שמפרק 2OC). זרוע מודרנית של מכשירים אלה היא חליפת צלילה משוריינת שמכילה את האטמוספרה בתוכה. חליפה כזאת היא גמישה אך חזקה מספיק כדי לעמוד בפני לחץ במעמקים: בעצם, הצוללן הופך למעין צוללת קטנה. עם חליפות אטמוספרה אחת שכאלו צוללן יכול לעבוד בעומק של כמה מאות מטרים במשך שעות.







צלילה בעזרת אוויר דחוס המועבר מפני השטח

הצוללן רחוק ממקור אספקת האוויר, שנמצא על פני השטח. האוויר מגיע לצוללן דרך צינור דמוי טבור, שבצורתו הפשוטה ביותר מסתיים בווסת ופיה המוחזקת ע"י הצוללן. במערכות מתוחכמות יותר הצינור מוביל לתוך חליפת צלילה או כל חלל סגור אחר שתוכו נמצא הצוללן. מכשירים בקטגוריה זו כוללים פעמוני-צלילה "קייסון" (חלל ענק המקבל אספקה של אוויר דחוס ומנוצל בעיקר בעבודות גישור ומנהרות), מקומות מחייה תת-ימיים המשמשים לצלילה ממושכת, פעמוני-אמודאים וחליפות צלילה בעליה קסדה קשיחה. בכל המכשירים הללו הצוללן נושם אוויר באותו הלחץ של המים סביב, ולכן הוא מסתכן בבעיות דה-קומפרסיה(ירידת לחץ) כמו "בנדס" (כאבי שרירים ומפרקים), תסחיף אוויר וכד', אם יעלה מהר מידי. בתערובות "מתוחכמות" כמו חמצן-מימן, חמצן-הליום וחמצן-חנקן-הליום, משתמשים כדי לאפשר צלילה עמוקה יותר משאפשרי עם אוויר דחוס.







צלילה עם אוויר דחוס או תערובת אוויר אחרת שנישאת ע"י הצוללן (צלילת מיכלים)

ישנם שני סוגים עיקריים של צלילת מיכלים (סקובה): מעגל פתוח וסגור. מעגל פתוח מוציא את כל האוויר המשומש לתוך המים, ובשיטה זו משתמשים בצלילה רגילה. מערכות מעגל סגור, בהן אוויר משומש נשאף בחזרה לאחר ספיגה של תחמוצת הפחמן והוספה של חמצן, היו בשימוש נרחב לפני שמעגל פתוח היה בנמצא, בעיקר אצל צוללנים צבאיים שרצו להימנע מלהראות בועות אוויר. כמו צוללנים שמשתמשים באוויר דחוס שמוזרם מפני השטח, צוללני מכשירים נמצאים בסכנת דה-קומפרסיה אם הם עולים ללא הורדת לחץ נאותה. שימוש בתערובת חמצן-הליום או תערובות אחרות מאפשר צלילה עמוקה יותר מאשר בשימוש באוויר דחוס.








4002/01/62